<h1>ספר המצות לרמב"ם — עשין ס'</h1>
<h2>דף כב.</h2>
והמצוה הששים היא שצונו שיהיה כל קרבן שנקריב מן הבהמה בן שמונה ימים או יתר, לא פחות מהם. וזו היא מצות מחוסר זמן בגופו. והוא אמרו ית' (אמור כ"ב) והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן. וכבר נכפל זה הצווי בלשון אחר והוא אמרו יתעלה (משפטי' כ"ב) שבעת ימים יהיה עם אמו וכו'. ומצוה זו תכלול כל הקרבנות כלם. ומא0מרו ומיום השמיני והלאה ירצה יש ראיה שקודם זה לא יירצה. הנה כבר התאמתה האזהרה מהקריב מחוסר זמן. אבל הוא לאו הבא מכלל עשה ולפיכך אין לוקין עליו (עי' מ' ל"ח וש"נ). ומי שהקריב מחוסר זמן אינו לוקה כמו שהתבאר בפרק אותו ואת בנו (פ':, פ"א.) ושם נאמר הנח למחוסר זמן שהכתוב נתקו לעשה. וכבר התבארו דיני מצוה זו בסיפרא וסוף מס' זבחים (קי"ב:, קי"ד—ט"ו.).
<h2>דף פ:</h2>
והמצוה הששים היא שצונו שיהיה כל קרבן שנקריב מן הבהמה בן שמונה ימים או יתר, לא פחות מהם. וזו היא מצות מחוסר זמן בגופו. והוא אמרו ית' (אמור כ"ב) והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן. וכבר נכפל זה הצווי בלשון אחר והוא אמרו יתעלה (משפטי' כ"ב) שבעת ימים יהיה עם אמו וכו'. ומצוה זו תכלול כל הקרבנות כלם. ומא0מרו ומיום השמיני והלאה ירצה יש ראיה שקודם זה לא יירצה. הנה כבר התאמתה האזהרה מהקריב מחוסר זמן. אבל הוא לאו הבא מכלל עשה ולפיכך אין לוקין עליו (עי' מ' ל"ח וש"נ). ומי שהקריב מחוסר זמן אינו לוקה כמו שהתבאר בפרק אותו ואת בנו (פ':, פ"א.) ושם נאמר הנח למחוסר זמן שהכתוב נתקו לעשה. וכבר התבארו דיני מצוה זו בסיפרא וסוף מס' זבחים (קי"ב:, קי"ד—ט"ו.).
